ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה = על תלמיד חכם אחד יצאו שמועות רעות.
(? אמר רב יהודה היכי ליעביד (=מה נעשה?
( לשמתיה?!, צריכי ליה רבנן (=אם ננדה אותו – הרי חכמים זקוקים לחכמתו .
(לא לשמתיה?! , קא מיתחיל שמא דשמיא (=ואם לא ננדה אותו יתחלל שם שמים.
אמר ליה לרב בר בר חנה: מידי שמיע לך בהא [=האם שמעת דבר בענין זה?
אמר ליה הכי [=כך] אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [=מה פירוש הכתוב] (מלאכי ב)
'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא'?
אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו.
שמתיה [=נידה אותו] רב יהודה.
לסוף איחלש רב יהודה [ועמד למות].
אתו רבנן לשיולי ביה [=באו חכמים לשאול לשלומו] ואתא איהו נמי בהדייהו [=וגם המנודה בא יחד אתם]. כד חזייה רב יהודה חייך [=כאשר ראה אותו רב יהודה, חייך]
אמר ליה: לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי [=לא דייך שנידת את האיש ההוא (אותי), אלא אתה גם צוחק עלי?]
אמר ליה: לאו בדידך מחייכנא [=לא עליך אני צוחק] אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה [=אלא שכאשר אני הולך לעולם ההוא (לעולם הבא), שמח אני שאפילו לאדם גדול כמוך לא התחנפתי].
נח נפשיה [=נפטר] דרב יהודה. אתא [בא המנודה] לבי מדרשא. אמר להו שרו לי [=אמר להם: התירו לי את הנידוי].
אמרו ליה רבנן [=אמרו לו חכמים:] גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך [=אדם חשוב כר' יהודה אין כאן שיכול להתיר לך], אלא זיל לגביה דר' יהודה נשיאה דלישרי לך [=אלא לך אל ר' יהודה נשיאה בארץ ישראל, שיתיר לך].
אזל לקמיה [=הלך לפניו]. אמר ליה [ר' יהודה] לר' אמי, פוק עיין בדיניה, אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה [=צא עיין בדינו, אם צריך להתיר לו – התר לו (בשליחותי)]. עיין ר' אמי בדיניה, סבר למישרא ליה [=עיין ר' אמי בדינו וחשב להתיר לו].
עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר: ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים, יהודה חברינו על אחת כמה וכמה? א"ר [=אמר ר'] זירא: מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא [=מה קרה שבא עכשיו זקן זה (ר' שמואל בר נחמני) לבית המדרש]? דהא כמה שני לא אתא [=שהרי כמה שנים לא בא] שמע מינה, לא מיבעי למישרא ליה [=למד מכאן שאין צריך להתיר לו]. לא שרא ליה [=לא התיר לו].
נפק כי קא בכי ואזיל [=יצא המנודה כשהוא בוכה והולך].
אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב [=באה צרעה ועקצה אותו באמתו (באבר) ומת]. עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו [=הכניסוהו לקברו למערה שבה קוברים חסידים, ולא קיבלו אותו]. עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו [הכניסו אותו למערה של דיינים ושם קיבלו אותו]. מאי טעמא [מה טעם]? דעבד [=שעשה] כר' אילעאי. דתניא [=ששנויה ברייתא]: ר' אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז, עמוד א
