תלמוד:

ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה.

תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה–

גדר גדול גדרה תמר באותה שעה.

אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה,

אם לצנועות כך לפרוצות על אחת כמה וכמה.

אמר רב יהודה אמר רב:

באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה.

יחוד דאורייתא הוא!

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק:

רמז לייחוד מן התורה מניין… אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה.

רש”י:

 גדרה תמר –

בדמעתה וזעקתה, ונהגה עצמה בבזיון, נשאו שאר נשים קל וחומר בעצמן: מה בנות מלכים…

[תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א]